לחיות באהבה בתוך השנאה

 איך אפשרי לחיות את החיים האלה באהבה שכל כך הרבה שנאה נמצאת בתוכנו?

 יהודים מול הערבים.

 הימין מול השמאל.

 הקהילה הלהטבית מול הסטרייטים.

 הפוליטיקאים והמפלגות בינם לבין עצמם.

 המזרחיים לבין האשכנזים.

 הקהלים של קבוצות הכדורגל השונות.

 החילוניים מול החרדים.

 האזרחים מול רשויות החוק.

 הנהגים על הכבישים בינם לבין עצמם.

 ערוצי התקשורת בין ערוץ לערוץ.

 איך אפשרי לנו לחיות כאזרחים בתוך כל הכאוס המטורף הזה שמתחולל בחברה?

 איך אנחנו כחברה יכולים לחיות באהבה כאשר כל כך הרבה שנאה נמצאת בתוכנו?חוסר הדברות אחד עם השני, חוסר הקשבה ויכולת להקשיב לצד השני מבלי להתלהם ולנהוג באלימות.

 חוסר הבנה ויכולת לראות את המחירים הכבדים שהחברה שלנו משלמת עבור כל השנאה שמחלחלת בתוכנו.

 האם אני יכול לשנות משהו בכל מה שקורה בחוץ? האם אני מסוגל לא להיות שותף לכל הרעל הזה שגורם לסבל יום יומי מעבר לקשיים היום יומיים שבהשרדות של החיים?

 כמובן שבהבנה שלי אני יודע שאני חלקיק קטן בתוך העולם המורכב הזה שההנהגה שלו משחקת בנו ושומרת אותנו קטנים וחלשים על מנת שנהיה תלויים בכל המתרחש. הבנתי עם הזמן והדרך שהדבר היחיד שאני יכול לעשות כדי להצליח לחיות עם כמה שפחות סבל זה לפתח מערכת של אהבה ולהמנע מדעות חיצוניות.

 להצליח לראות את האדם כאדם ולא על פי דעותיו. להצליח ללהסתכל בתוך תוכי ולראות מה אני כן יכול לעשות כדי לחיות יותר בשלווה...איך בעצם אני יוצא מהמשחק הזה של השנאה המתחוללת.

 להבין בעצם שאם אני רוצה איכות חיים טובים יותר עליי לעבוד מול עצמי ולהשתחרר מהקולות הרועשים מסביב.

 הפוליטיקה עושה לי רע אז אני מתרחק מהשיחות עליה ולא נכנס לערוצים שמרעילים אותי.

 אני כל יום בוחר מחדש להסתכל לכל אדם בעיניים מבלי להתייחס לדעותיו הפוליטיות.

 מבחינתי כל אדם הוא אדם מבלי להתייחס לבחירתו המינית...ולא על פי כך אבחר אם לאהוב אותו או לא.

 אני מנסה כל יום ויום להיות בחמלה כלפי הפוליטיקאים שהסבל ניכר בעניים שלהם.

 היום אני מבין שהשורש של השנאה בין עדות המזרח לבין עדות אשכנז הם מכבר הימים ואני לא רוצה להיות חלק בזה..מבחינתי אין הבדל בין עדה ועדה וכל אחד נשמה בפני עצמו.

 יש קבוצות כדורגל שאני אוהב אבל אני לא שונא אף קבוצה...אני אוהב את הספורט כספורט ולא מפתח עויינות כלפי אף קבוצה או קהל מסויים.

 אוהב ומכבד כל אדם מאמין או לא מאמין...חילוניים או חרדים..כל אחד ובחירתו על פי השקפת עולמו.

 אני הצלחתי ועדיין מחפש להצליח להבין שלאהבה יש כח שאין הדבר העומד מולה..לחיות באהבה זוהי התרופה הגדולה ביותר מול השנאה הגדולה שהחברה סובלת ממנה.

 אני כאדם שסבל שנים ממחלת ההתמכרות על כל גווניה יכול בקלות ליפול לתוך הכאוס הזה ולחיות בהוויה של שנאה, סבל ותסכול...הבנתי ובחרתי שאני חייב לעשות עבודה קודם מול עצמי על מנת להצליח להבין ולחיות מול עצמי בשלום ואז מול כל מה שקורה בחוץ.

 אם בעבר בחרתי להיות שיך ל...או להביע דעות...או להיות מונע מטינות..כעסים ומלחמות..היום אני בוחר כל יום בעצמי..לנקות את הזוהמה..להשתחרר מהרעלים..ולהיות בחופש ממקומות אנשים ודברים

 לא סתם נאמר ש.... "אין דרך לאהבה, האהבה היא הדרך".

 עבורכם באהבה גדולה